"פרוייקט קנטלר" היה ניסוי פסיכולוגי שהתחיל ב-1969 ע"י הפרופסור לפסיכולוגיה הלמוט קנטלר. במסגרת הניסוי, ילדים חסרי בית במערב ברלין הושמו באופן מכוון בבתים של גברים פדופילים. התיאוריה של קנטלר הייתה שפדופילים יהיו הורים מאמצים\אומנים אוהבים במיוחד. הניסוי נערך בשיתוף פעולה בין אוניברסיטת הילדשיים ורשויות הרווחה של ברלין, וארך כמעט 30 שנה. הפדופילים קיבלו מהרשויות קצבאות טיפול קבועות.
לפני שנתיים, שניים מהקורבנות חשפו את סיפורם, ובעקבות החשיפה חוקרים באוניברסיטת הילדשיים פתחו חקירה בנושא. החוקרים ערכו ראיונות ובדקו ארכיונים וגילו "רשת שהשתרעה על פני מספר מוסדות חינוכיים, משרד רווחת הנוער של המדינה, והסנאט של ברלין". הרשת "קיבלה, תמכה, והגנה" על פדופיליה.
הלמוט קנטלר היה חוקר בכיר במרכז למחקר חינוכי של אוניברסיטת הילדשיים, והאמין שמגע מיני בין בוגרים לילדים אינו מזיק. קנטלר עצמו שמר על קשר קבוע עם הילדים ועם האבות האומנים שלהם.
החקירה גילתה שחלק מההורים האומנים היו אקדמאים בכירים במכון מקס פלנק, האוניברסיטה החופשית של ברלין, ומרכזים אקדמיים ידועים נוספים. אחד מהמוסדות החינוכיים המעורבים בניסוי היה פנימיית אודנוואלד, בית ספר שעמד במרכז פרשיית פדופיליה אחרת, בה נחשף שמנהל הפנימיה, גרולד בקר, ושבעה חברי צוות אחרים, היו פדופילים שהתעללו בלפחות 132 תלמידים במשך 30 שנה, בין 1965-1998.
ברוב המקרים, נמסרו ילדים חסרי בית בני 13-15 אשר עסקו בזנות או היו מכורים לסמים. לא ידוע בדיוק כמה נמסרו. לפחות לאחד מהפדופילים שקיבלו ילד לאומנה היה רישום פלילי בגין התעללות בילדים.
קנטלר תיאר ברישומיו את הניסוי כ"הצלחה", אך הודה שהוא, וכל המעורבים בניסוי, ידעו שהם עוברים על החוק.
מכיוון שהמעשים נחשפו אחרי מועד ההתיישנות, קנטלר לא הועמד לדין וקורבנות הניסוי לא זכאים לפיצוי. השרה לענייני נוער של ברלין, סנדרה שירס, הגיבה: "זה היה פשע...פשוט בלתי נתפס שדבר כזה קרה תחת פיקוח ממשלתי".
היה ראשון להגיב!